קצת שיניתי פה , אבל עדיין נחמד.
רק אני אוהבת פה את סוף השבוע?
מה שלחץ עושה לי לפעמים. אני רק מחכה רגע שאני יחזור מהפנימייה לנוח קצת בבית ולבכות שהוא שבר לי את הלב.
למה? כי בדרך כלל אין לי זמן לבכות.
אין לי זמן לעצמי יותר וזה בסדר, כי אחר כך אני יודה לעצמי על הסבל הזה.
אני עסוקה בלדאוג לאחרים, כשהם בוכים, וכשהם מפסיקים לבכות ופולטים צחוק, אני חושבת;
תראי מה עשית! את גאון! את גרמת את השינוי! ואז אני חושבת;
למה לבכות? את טובה במה שאת עושה, אז תמשיכי.
אנשים תמיד יבכו , תמיד יהיה להם כואב. הבכי שלי לא יעזור לאף אחד.
לי כבר אף אחד לא ידאג , אבל אני תמיד דואגת ,תמיד.
על החתום,
אני.
;){kind=link}